20 ביוני 2012

הבלוג והחינוך הלשוני

בתחילת החודש, התקיים כנס החינוך הלשוני של החינוך המיוחד במחוז מרכז.
זוהי פעם ראשונה שהגעתי לכנס זה, בו מוצגות עבודות של צוותים רבים ממסגרות חינוך שונות (גנים, בתי ספר ומתי"אות) בתחום החינוך הלשוני. 
חייבת לציין שכמובן שלא כל העבודות קשורות לנושא התקשוב...אולם אני הגעתי בעקבות פרוייקט שהדרכתי בבית החינוך ויתקין שבעמק חפר לכתת PDD (תלמידים עם לקות תקשורתית...).
הפרוייקט עסק בשילוב הבלוג עם תלמידי הכתה (כתה ה') במטרה לתרגל סיפור חוויות, תגובה לחבר, ומיקוד הסיפור בנושא אחד. 

נזכרתי בכנס ובפרוייקט הנ"ל ובחרתי לכתוב עליו כאן בעקבות סדרת תגובות שקיבלתי לרשומה אחרת שלי בלוג למידה - למה ואיך???.  באחת התגובות נשאלתי לגיל הילדים המתאים ביותר לעבודה בבלוג... ובתגובה אחרת נאמר "שכתיבת בלוג מחייבת את שני הצדדים הקורא / הכותב להתייחס דבר שיכול להביא לדיאלוג בין משתתפים גם כשאר הוא לא בו זמנית , ומכל מקום."

ובכן, לדעתי, הכתיבה בבלוג הינה אישית, של בעל הבלוג, וביכולתו לכתוב בבלוג על כל נושא המעניין אותו, והוא אינו מוגבל למספר מילים ו/או דפים, ואף אינו מוגבל לתוכן מסויים. לדעתי הנקודה המהותית הינה עצם האפשרות לשבת עם עצמך (תלמיד או מבוגר) להעביר ל"נייר" (צג המחשב...:) את הגיגי ליבך, מבלי לצפות לתגובות (אשר אם יגיעו ובמיוחד תגובות נלהבות יהיה בכך משום תוצר לוואי חיובי), מבלי לחשוש האם כתבת "שטויות" או כתבת דברים שאינם מאד מדוייקים או הגיגים שאינם מקובלים על ידי חבריך/מוריך/הוריך. עצם הישיבה מול המסך הלבן וארגון המחשבות על מנת להעלותן לכתב כבר מהווה פעילות מחשבתית מבורכת, פעילות מחשבתית המביאה את הכותב לשימוש באסטרטגיות חשיבה מסדר גבוה - ברמה זו או אחרת.
ומכאן שכתיבה בבלוג אינה מחייבת את שני הצדדים, אלא אך ורק את הצד הכותב, אשר מתייחס אל הבלוג כאל יצירה פרטית אשר בעידן היום יכולה להיות משותפת ואף לקבל משובים מהסביבה, אבל קודם כל היא של הכותב! ולכן הרשומות של תלמידי הכתה היו כה מרגשים! לקרוא את הגיגיו של תלמיד על הרצף האוטיסטי הינה חוייה מיוחדת במינה.


אין תגובות:

הוסף רשומת תגובה