13 ביולי 2010

הבלוג כמפתח עצמי

בפוסט הקודם העלתי מחשבות ודעות בנוגע לבלוג בכלל, ובלוגים של מומחי תחום בפרט, והתייחסתי קצת להשוואה בין פרסום בבלוג לעומת פרסום בכתב עת. בהמשך לכך, ובעקבות התגובות והתגובות לתגובות :-) חשבתי קצת על עצמי בתוך הבלוג שלי... אם בתחילת התהליך כתבתי מתוך הכרח.. כאחת ממשימות התואר ומדרישות המערכת, הרי שהיום אני מוצאת עצמי "משתמשת" בבלוג לצורך אישי שלי, ולמה הכוונה? כאשר אנחנו נוכחים בהרצאה כלשהי, קוראים מאמר מסויים, עוסקים בפיתוח נושא לימודי כלשהו, אזי באותו הרגע כל כולך נמצא בפעילות, וכך גם המחשבות, המסקנות, האידאות והרעיונות. אולם ברגע שיצאתי מהפעילות, בגלל אילוצי החיים השונים (אמא במישרה מלאה, רעייה, מנהלת משק בית, מורה בבית ספר, רכזת ומדריכת מורים, סטודנטית וכו'), לא תמיד אני מוצאת את הזמן, המקום ואפילו את הרגע לעבד את המחשבות, הרעיונות והמסקנות. כך, לעיתים קרובות, תהליך הלמידה והעיבוד נקטע, ולא מתאפשרת הדרך חזרה. 
בפוסטים האחרונים, אני מוצאת את עצמי "נעזרת" בבלוג כדי לשחזר תהליכים, לעבד מידע חדש ולסנכרן אותו עם הידע הקיים בי. "ההכרח" לכתיבת הבלוג הפך לי למקום מפלט בו אני יכולה להתייחד עם מחשבותי, רעיונותי, מסקנותי והגיגי... :) והאמת? אני מאד נהנית מהמקום הזה, ומוצאת בו יתרון כפול, מחד גיסא, האפשרות לעבד כפי שציינתי, ומאידך גיסא, האפשרות לחזור את הפוסטים ואל הנאמר בהם, כלומר גם תהליך העיבוד אינו "הולך לאיבוד".
השאלה שעולה בי בעקבות זאת היא האם גם תלמידי, המאובחנים כילדי החינוך המיוחד, יוכלו להעזר בבלוג  כרפלקציה לתהליכים שהם עוברים עם עצמם? לדעתי יש למצוא את הדרך לאפשר להם לעבור תהליך שכזה, אם לא בבלוג כתוב אולי בבלוג מסוג אחר, סרטון, הקלטת מלל וכו'. יתכן שעל מנת שהתהליך יהיה אפקטיבי גם להם, רצוי שיהיה מלווה במדריך/מורה/פסיכולוג.
מתוך חשיבה זו, אני לוקחת על עצמי החלטה לנסות בשנת הלימודים הקרובה, כמורה מן המניין או כמדריכה המלווה תהליכים מהצד, לבחור קבוצת תלמידים ולעבור יחד איתם תהליך של כתיבת בלוג רפלקטיבי. מקווה להצליח ולהביא לכאן רשמים והגיגים נוספים בנושא.

4 תגובות:

  1. נעמי,
    מעניין לראות כיצד במשך תקופת הכתיבה בבלוג אנו כל הזמן מוצאות משמעויות חדשות לתהליך הכתיבה בו, ומהפוסטים שלך ניכרים הדברים עליהם את מדברת וההתחברות שלך לבלוג.
    לגבי העבודה עם תלמידי החינוך המיוחד, המקום בו אני עמיתה שלך לעבודה, גם אני מרבה לחשוב כיצד כלי זה יוכל לסייע ולתרום למעניין יהיה ללוות ולצפות בתהליך של שילוב כלי זה בעבודתנו.
    אני חושבת כי לבלוג יש אפשרויות רבות, ומטרות שונות, החוכמה הינה להגדיר את המטרה הנכונה והמתאימה לאוכלוסייה עמה אנו עובדים.
    מאחלת לך בהצלחה במשימה שלקחת על עצמך יהיה מעניין לראות לאן זה יתפתח...

    השבמחק
  2. עפרה,
    תודה על האמון... :)
    לדעתי עניין ה"לקחת החלטה" מהווה כבר 30% הצלחה, והתייחסות לצדדים החיובים של הכלי ולעלות טיעונים של "למה כן" מהווים עוד 30% הצלחה... כך שנראה לי שבזכות הלימודים במרכז והתנסות האישית שלנו עברנו כבר יותר ממחצית הדרך להצלחה... יתרה מזאת, כמורות בחינוך המיוחד אנו חייבות להיות יצירתיות, ולקיחת הבלוג לכיוון יצירתי נראה לי המפתח להצלחת שילובו במערכת שלנו.
    מקווה מאד שנצליח!
    ממני
    נעמי

    השבמחק
  3. נעומי שלום,

    נהנתי לקרוא את הפוסטים השונים בבלוג שלך, עליי להיות כנה ולציין שלמרות שאני בעבודתי משתמשת בסביבות מתוקשבות ומעריכה סביבות אלו מאוד ,איני בחורה טכנולוגית .אך יש לציין שסקרנותי גברה בעקבות הקריאה בבלוג, מעבר לכך אני גם מורה בחינוך מיוחד ויש מספר תלמידים שמתקשים בהבעת דברים במהלך שיעור. פתיחת בלוג עבורם במטרה שיכתבו רפלקציה על השיעור, יכול להיות רעיון יצרתי וטוב עבורם.
    הוראות לפתיחת הבלוג שנתת ברורות ואני מקוה שיסייעו לי ,בהכנסת כלי נוסף להבעה עבור תלמידיי.

    השבמחק
  4. בת חן שלום,
    אני שמחה לשמוע שמצאת את הפוסט כמשמעותי עבורך, וכי גם את רואה את היתרונות הרבים הטמונים בבלוג כרפלקציה ללמידה.
    בברכה
    נעמי

    השבמחק