במסגרת הלימודים, בקורס "אסטרטגיות מתקדמות להוראה ולמידה" אצל דר' נטע נוצר, עלינו לנתח מאמר הקשור לתחומי ההוראה והלמידה.
לעבודה זו בחרתי במאמרו של דר' אנדרסון, Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction, משנת 2003. **ציון המקור למאמר בתחתית הפוסט.
המאמר עוסק בתפקיד האינטראקציה כרכיב חיוני בתהליך החינוכי ומתייחס למינוני האינטראקציה הנדרשים לשם למידה אפקטיבית ויעילה בו זמנית. עיקר האבחנה נעשית בהשוואה בין למידה פנים אל פנים לבין למידה מתוקשבת (למידה מרחוק), שמעצם הגדרתן הראשונית מהוות את שתי קצוות ציר האינטראקציה, אולם מניתוח ובדיקה נוספת ניתן להיווכח כי רב הדומה על השונה.
על פי אנדרסון, תהליכי למידה מושתתים על אינטראקציה בין שלושה גורמים עיקריים: מורה - תלמיד - תוכן, ומתוך כך הוא פיתח את "תאוריית שווה הערך" הגורסת כי למידה עמוקה ופורמלית יכולה להתקיים כל עוד אחת מצורות האינטראקציה (תלמיד-מורה, תלמיד-תלמיד, תלמיד-תוכן) נשמרת ברמה גבוהה. לטענתו, שתי האחרות יכולות להיות ברמות מינימום, או אפילו להיעלם, מבלי להפחית את מידת ההתנסות הלימודית.
לדעתי, אמנם יכולה להתרחש למידה רק מאינטראקציה תלמיד-תלמיד או תלמיד-תוכן, אולם רק חיבור חזק בין כל שלושת הגורמים יביא ללמידה אפקטיבית יותר, כאשר כל גורם "משבח" ותורם את חלקו ללמידה.
בהמשך המאמר מתייחס אנדרסון ללמידה בעולם מתוקשב, ובוחן את התאוריה שלו, לאור התפתחות אפשרויות יצוגי מולטי מדיה וגישה למקורות מידע נרחבים יותר (מעבר לספרי הלימוד), ומצא כי בנוסף לשלושת מוקדי האינטראקציה הנ"ל, ישנם גורמים רבים נוספים המשפיעים על הלמידה, ואשר מהווים נדבך שווה ערך לשלושת ההבטים המקוריים (מורה, תלמיד, תוכן) אנדרסון הציג זאת באיור הבא:
באיור זה אנו רואים כיצד המורה והתלמיד מהווים 2 מוקדים עיקריים המחוברים לאותו מרכז ידע, ולמעשה התלמיד יכול ללמוד לבד, ללא עזרת גורם אנושי, שכן עומדים לרשותו מבחר אמצעי למידה אינטרנטיים, כגון סימולציות, תרגולים ברשת, ספרים דיגיטליים ועוד (צד ימין באיור). אולם אנדרסון מצא כי גם התלמיד היום, המקושר למרכז הידע, ובעל גישה לכלי למידה ולמשאבי למידה מובנים, עדיין מעדיף את הלמידה ואת האינטראקציה בתוך קהילה לומדת (צד שמאל באיור). האינטראקציה יכולה להיות מושתתת על אמצעים מבוססי רשת, סינכרוניים וא-סינכרוניים, אולם התלמיד זקוק למסגרת למידה קבוצתית שנמצא בה גם הגורם האנושי, אשר בהחלט יכול להיות תלמיד אחר, לאו דווקא מורה.
תפקיד המערכת למצוא את המינון הנכון בין הוראה פרונטלית וקבוצתית ולמידה עצמאית ויחידנית. יתכן שבשנים הקרובות תדעך מידת האינטראקציה תלמיד- מורה ולעומתה תהיה חשיבות ועוצמה רבה יותר לאינטראקציות תלמיד - תלמיד ותלמיד - תוכן. לכן, עלינו המורים להיות מוכנים לתרחיש כזה, לעודד את התלמידים מצד אחד להשתמש יותר ויותר במשאבי הידע ברשת, לדעת לשלוף משם את המידע הרלבנטי, ולדעת להפריד בין העיקר והחשוב לבין הטפל והזניח, ומהצד השני, לעודד ולתרגל למידת עמיתים.
בחרתי להתייחס למאמר גם בפוסט זה כיוון שמעבודתי בשטח, אני חשה כי אמנם מורים רבים משתמשים ונעזרים בתכני הרשת בעת ההוראה (לוחות חכמים, שימוש באתרים וקישורים, שימוש בסביבות למידה וירטואליות וכו'), ורבים מהם השכילו להבין את חשיבות עידוד התלמידים לשליפת מידע מהרשת על כל המשתמע מכך, אולם חציה השני של המשוואה, עידוד למידת עמיתים, עדיין לוקה בחסר. המורה עדיין מהווה את מרכז הידע, מרכז הלמידה. לדעתי, במונח "למידת עמיתים" בעידן היום אין הכוונה לעזרה האחד לשני (הטוב עוזר לחלש) אלא למידה היוצרת באופן משותף תוכן חדש, מידע משותף שלא היה קודם לכן. למשל, יצירת דף מידע שיתופי (שיתופי דוקס כגון גוגל דוקס), הגדרה משותפת של מושגים (כגון כתיבת ערכים בויקי). כיום, לאחר שכבר עברנו שלב בהחדרת חשיבות שילוב המדיה והאינטרנט בהוראה, הגיע הרגע להטמיע ולהפנים את חשיבות נושא למידת העמיתים. איני דנה כאן בדיוק כיצד ועל ידי מי, אולם אני חשה כי המסגרות בשטח בשלות לכך, ברור לי כי קיימים ניצנים, אולם ההטמעה דורשת התארגנות גם מצד מקבלי ההחלטות הפדגוגיות (ואין כאן שאלה של תקציבים, תשתיות וכו'). למשל להוסיף לחוברות העבודה של התלמידים גם משימות הדורשות מהם להגדיר את המושג באופן משותף בפלטפורמה משותפת, ולא לתת להם את המידע כולו כתוב ומשוכתב בספרי הלימוד.
ימים יגידו...
מקורות:
Anderson, T. (2003). Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction. The International Review of Research in Open and Distance Learning 4 (2)
לעבודה זו בחרתי במאמרו של דר' אנדרסון, Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction, משנת 2003. **ציון המקור למאמר בתחתית הפוסט.
המאמר עוסק בתפקיד האינטראקציה כרכיב חיוני בתהליך החינוכי ומתייחס למינוני האינטראקציה הנדרשים לשם למידה אפקטיבית ויעילה בו זמנית. עיקר האבחנה נעשית בהשוואה בין למידה פנים אל פנים לבין למידה מתוקשבת (למידה מרחוק), שמעצם הגדרתן הראשונית מהוות את שתי קצוות ציר האינטראקציה, אולם מניתוח ובדיקה נוספת ניתן להיווכח כי רב הדומה על השונה.
על פי אנדרסון, תהליכי למידה מושתתים על אינטראקציה בין שלושה גורמים עיקריים: מורה - תלמיד - תוכן, ומתוך כך הוא פיתח את "תאוריית שווה הערך" הגורסת כי למידה עמוקה ופורמלית יכולה להתקיים כל עוד אחת מצורות האינטראקציה (תלמיד-מורה, תלמיד-תלמיד, תלמיד-תוכן) נשמרת ברמה גבוהה. לטענתו, שתי האחרות יכולות להיות ברמות מינימום, או אפילו להיעלם, מבלי להפחית את מידת ההתנסות הלימודית.
 |
| איור 1: קשרי הגומלין בין שלושת מרכיבי האינטראקציה |
בהמשך המאמר מתייחס אנדרסון ללמידה בעולם מתוקשב, ובוחן את התאוריה שלו, לאור התפתחות אפשרויות יצוגי מולטי מדיה וגישה למקורות מידע נרחבים יותר (מעבר לספרי הלימוד), ומצא כי בנוסף לשלושת מוקדי האינטראקציה הנ"ל, ישנם גורמים רבים נוספים המשפיעים על הלמידה, ואשר מהווים נדבך שווה ערך לשלושת ההבטים המקוריים (מורה, תלמיד, תוכן) אנדרסון הציג זאת באיור הבא:
 |
| איור 2: מודל למידה מתוקשבת |
תפקיד המערכת למצוא את המינון הנכון בין הוראה פרונטלית וקבוצתית ולמידה עצמאית ויחידנית. יתכן שבשנים הקרובות תדעך מידת האינטראקציה תלמיד- מורה ולעומתה תהיה חשיבות ועוצמה רבה יותר לאינטראקציות תלמיד - תלמיד ותלמיד - תוכן. לכן, עלינו המורים להיות מוכנים לתרחיש כזה, לעודד את התלמידים מצד אחד להשתמש יותר ויותר במשאבי הידע ברשת, לדעת לשלוף משם את המידע הרלבנטי, ולדעת להפריד בין העיקר והחשוב לבין הטפל והזניח, ומהצד השני, לעודד ולתרגל למידת עמיתים.
בחרתי להתייחס למאמר גם בפוסט זה כיוון שמעבודתי בשטח, אני חשה כי אמנם מורים רבים משתמשים ונעזרים בתכני הרשת בעת ההוראה (לוחות חכמים, שימוש באתרים וקישורים, שימוש בסביבות למידה וירטואליות וכו'), ורבים מהם השכילו להבין את חשיבות עידוד התלמידים לשליפת מידע מהרשת על כל המשתמע מכך, אולם חציה השני של המשוואה, עידוד למידת עמיתים, עדיין לוקה בחסר. המורה עדיין מהווה את מרכז הידע, מרכז הלמידה. לדעתי, במונח "למידת עמיתים" בעידן היום אין הכוונה לעזרה האחד לשני (הטוב עוזר לחלש) אלא למידה היוצרת באופן משותף תוכן חדש, מידע משותף שלא היה קודם לכן. למשל, יצירת דף מידע שיתופי (שיתופי דוקס כגון גוגל דוקס), הגדרה משותפת של מושגים (כגון כתיבת ערכים בויקי). כיום, לאחר שכבר עברנו שלב בהחדרת חשיבות שילוב המדיה והאינטרנט בהוראה, הגיע הרגע להטמיע ולהפנים את חשיבות נושא למידת העמיתים. איני דנה כאן בדיוק כיצד ועל ידי מי, אולם אני חשה כי המסגרות בשטח בשלות לכך, ברור לי כי קיימים ניצנים, אולם ההטמעה דורשת התארגנות גם מצד מקבלי ההחלטות הפדגוגיות (ואין כאן שאלה של תקציבים, תשתיות וכו'). למשל להוסיף לחוברות העבודה של התלמידים גם משימות הדורשות מהם להגדיר את המושג באופן משותף בפלטפורמה משותפת, ולא לתת להם את המידע כולו כתוב ומשוכתב בספרי הלימוד.
ימים יגידו...
מקורות:
Anderson, T. (2003). Getting the mix right again: An updated and theoretical rationale for interaction. The International Review of Research in Open and Distance Learning 4 (2)
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה