ההתחלה:
בלוג לימודי היה עבורי מושג שלא הכרתי, נחשפתי אליו לראשונה בשיחת ההיכרות עם דר' גילה קורץ, לפני תחילת הלימודים, ומיד אח"כ ניצלתי את כנס מיט"ל (2009) כדי לשמוע את הרצאתה בנושא, ולנסות להבין לקראת מה אני הולכת...
מטרת הבלוג היתה לשקף את התהליך הלימודי האישי לאורך תקופת הלימודים – המטרה אמנם מאד ממוקדת, אך עם זאת, נלמדו כל כך הרבה תכנים כך שמגוון הנושאים לכתיבה היה רחב ביותר.
השלב הראשון בניהול הבלוג היה לדאוג לעיצובו. בחירת תבנית ותמונה הפכו אותו ל"יחודי לי", ולכן ההחלטה הראשונה היתה "לא לשנות את התבנית והתמונה". רציתי לקבוע לעצמי יחודיות שתלווה אותי לאורך כל התהליך.
השלב השני היה קביעת הגדג'טים שילוו בלוג זה. השקעתי מחשבה רבה בהחלטה מה ארצה לפרסם מעבר לפוסטים, היה לי ברור שעליהם לשקף את תפקידי במערכת, כרכזת תקשוב וכמדריכת מורים.
וכך יצאתי לדרך, תבנית ייחודית לי ורשימת גדג'טים שעלי למלא בתוכן בהמשך.
מקומו של הבלוג:
הכתיבה היתה לא קלה, כפי שציינתי באחד הפוסטים (הבלוג כמפתח עצמי) שימש הבלוג עבורי כמקום מפלט והתייחדות עם עצמי. הצורך בכתיבת פוסט שבועי הביאה אותי ל"דייט" שבועי עם מחשבותי, הגיגי ומסקנותי מהקורסים השונים. הכתיבה איפשרה לי לארגן את הידע האישי שלי ולגבש לעצמי תובנות ותפיסות חינוכיות. מצאתי את עצמי בכל שבוע "יולדת" פוסט, כמשמעו כן הוא, החשיבה, הכתיבה, התיקונים, השוטטות ברשת אחר סרטון או מאמר המתאים לנושא, כל אלה הביאו אותי לידי כך שלאחר כתיבת הפוסט ופירסומו, הרגשתי כלאחר לידה... הבייבי שלי, וכך גם התייחסתי לבלוג כולו, כאל הבייבי שלי שאני מטפחת ומדי פעם גם מאד גאה בו...
התגובות:
פן נוסף בפעילות בבלוג שלא הייתי מודעת אליו בהתחלה הינו התגובות, ידעתי שעמיתתי עפרה תקרא את דברי ואף תגיב, אולם לפתע הגיעו תגובות מאנשים חיצוניים לקבוצת הלימוד, בתחילה חשתי מבוכה רבה, אח"כ השתרבבה גם תחושת גאווה, ושתיהן יחד הפכו לחרדה שמא אכתוב שטויות... לפתע הבנתי את מידת הפרסום הטמונה בכתיבת בלוג, למה הכוונה במונח "ציבורי"... התגובות שקיבלתי דירבנו אותי אמנם להמשיך בכתיבה אולם מצאתי את עצמי גם חוששת ובודקת שבעתיים את הכתוב. השינוי המשמעותי מבחינתי היה ביום בו החלטתי להוסיף את כתובת הבלוג בחתימתי בסוף ההודעות היוצאות שלי (בתחתית כל מייל נשלח). נראה לי שזה היה רגע המפנה בו הבנתי שאפשר לתת לאחרים לקרוא, זה בסדר, אני כנראה לא כותבת שטויות... ואכן התחלתי לקבל תגובות גם בבלוג וגם פנים אל פנים, שתרמו לי לבטחון העצמי.
בעקבות הרצאתה של אסתי דורון, בגין מסקנותיה מכתיבה בבלוג (כנס מיט"ל 2010), קבעתי לעצמי החלטה אסטרטגית, להגיב ולענות לכל תגובה שאקבל (גם אם היה לי ברור שלא כל המגיבים חוזרים אח"כ לבדוק אם בעל הבלוג הגיב להם), מצאתי את עצמי לעיתים מנהלת "דו שיח" עם הקוראים – חדש לי, מעניין ומפרה :)
מהות הבלוג:
לקראת כתיבת סיכום זה חזרתי ועלעלתי בפוסטים השונים, ותוך כדי הקריאה התחוור לי שבעצם שבוע אחר שבוע תפרתי תפר ועוד תפר בתעודת הזהות המקצועית שלי. מקריאה רציפה של הפוסטים אני מוצאת כי הקו המוביל מהווה למעשה את "האני מאמין" המקצועי שלי. מעשה שאם הייתי מתבקשת לעשותו במסמך אחד לא היה מתקבל בכזה דיוק ומנקודות התייחסות כה שונות אך עם זאת משלימות.
הבלוג תרם להתפתחותי המקצועית מעבר ללימודים הפורמאלים כיוון שעל מנת לכתוב בבלוג מצאתי את עצמי קוראת מאמרים, גולשת באתרים, נכנסת לניוזלטורים הקשורים לחינוך וטכנולוגיה ועוד. אולם תמיד, וגם זאת מתוך החלטה אסטרטגית, כתבתי על נושאים ונקודות שהיתה לי אמירה אישית לגביהם. השתדלתי בכל פוסט להכניס את ה"אני" המקצועי שלי.
הכתיבה אילצה אותי לחשיבה ביקורתית, להתייחסות מושכלת לנושאים שהעליתי, לחיפוש ייצוגים שונים כדי להתאימם לתוכן תוך בחינת איכות התוכן המוצג ובהירות הצגתו.
אני מאמינה בכלי זה (ואף בחרתי לחקור אותו לעומק בעבודת הסמינריון שלי) הן לביטוי אישי (ניהול ידע אישי, חשיבה ביקורתית ורפלקציה על תהליכים מקצועיים) והן כמקום לפומביות, שיתופיות ואינטראקטיביות.
סיכום:
אנקדוטה לסיום, למרות המעמסה והקושי שבכתיבה ולמרות שלעיתים התקשיתי למצוא נושאים "ראויים", אני חייבת לציין שמדי פעם אני מוצאת את עצמי נכנסת לבלוג, קוראת את הדברים שכתבתי, פעם אחר פעם, ובסופו של דבר – נהנית מהתוצרים... אני מודה כי נהניתי לכתוב בבלוג, מצאתי בו מקום מתאים ונוח להביע עצמי, וכי התגובות מהשטח חיזקו בי תחושות אלה.
אני רוצה להודות לעמיתתי, עפרה, שבכל פוסט אליו הגיבה הציגה נקודת מבט נוספת ושונה, העלתה רעיונות נוספים למחשבה ובעיקר דירבנה אותי "לחשוב אחרת" – ועל כך התודה!
כמו כן אני רוצה להודות לגילה על התמיכה והביטחון שחיזקו אותי לאורך כל הדרך.
אני מאמינה כי אמשיך לכתוב בבלוג, אשר הפך לחלק ממני.
לסיום אני רוצה לשתף בתמונה שמצאתי ברשת, צר לי כי איני זוכרת את המקור לה, אבל היא בהחלט משקפת את תחושותי במהלך תקופת הלימודים:
בהצלחה!
השבמחקתודה!
השבמחקנעמי -
השבמחקמדברייך בפוסט המסכם עולה התרומה הרבה שהפקת בתהליך העבודה בכלי זה, ואכן יכולה אני להעיד כי הדבר הורגש לאורך כל הדרך בפוסטים השונים אותם כתבת.
מתחילת התהליך ניכר עלייך הן בפוסטים עצמם והן בשיחות אישיות איתך, כי את מייחסת חשיבות רבה למטלה זו ואף נהנית מכך.
במהלך הפוסטים הצגת חומרים שונים, מגוונים ומעניינים, והצלחת להביא בכל שבוע תחום אחר ולשתף בדעותייך, ובמחשבותייך בהיבטים השונים.
אכן, מהר מאוד הפך הבלוג שלך למקום אינטראקציה וקיבלת תגובות שונות ומגוונות מאנשים מתחומים שונים, חברייך לקורס, אנשי מקצוע בתחום, דבר המציג באופן בהיר וברור את המקצועיות והרצינות שהבלוג שלך שיקף ומשקף.
כשותפה שלך לפרוייקט בבית הספר, בהפעלת בלוגים לתלמידי החינוך המיוחד, ראיתי כיצד דעותייך לגבי תרומת הבלוג באות לידי ביטוי בתרומת השילוב בכלי ההוראותי ובתיווך לתלמידים את יתורנות והעבודה בכלי.
אני מאמינה כי במשך השנים תעשי שימוש בכלי זה בתהליך העבודה שלך בהיבטים שונים, ומאחלת לך הצלחה רבה!