הדלק להמשיך לכתוב...

הקורסים הסתיימו, הבחינות עברו, אפילו ציוני הבחינות כבר הגיעו (השבח לאל הכל טוב:)... העבודות אמנם כבר הוגשו, אך עדיין לא הסתיימו חובות הלימוד - הסמינריון נשאר עדיין תלוי ועומד... פשוטו כמשמעו...
לאחר 3 סמסטרים של כתיבה רצופה בבלוג, היתה תחושת שובע, וצורך לקחת פסק זמן, אולם היה לי די ברור שבשלב כלשהו אמשיך לכתוב...
כשחושבים על מה מניע אנשים לכתוב בבלוג, עולות סיבות רבות הנעות מרצון להביע עצמך ועד לרצון וצורך לארגן את המידע המצטבר, ועוד סיבות רבות וטובות.
אחת הסיבות עליהן ממעטים לדבר היא התגובות לבלוג...
בעבודה עם התלמידים בבלוג, אמנם חשנו עפרה ואני כמה התגובות היו חשובות להם, בכל מפגש הם פתחו את הבלוג ומיד חיפשו לראות אם הגיבו להם, אולם ייחסנו זאת להיותם ילדים, וחשבנו "כמה מתאים לילדים שיחפשו את התגובות ועל בסיס התגובות יתעודדו להמשיך לכתוב".
אבל בעצם, גם אנחנו, המבוגרים, כאלה... :)
כשראיתי את הפוסט של אסתי דורון, ובעקבותיו את הפוסט של ג'יי הורביץ (מתאריך 14.3.2011), חשתי גאווה גדולה שגדולים וחשובים ממני קוראים את דברי, ואפילו מתייחסים אליהם, ועוד יותר מכך, תגובות אלה נותנות את הדלק להמשיך (כמובן שמלבד דלק יש צורך בעוד פרמטרים, אבל הוא חשוב בפני עצמו)...
כעת, כשאני עסוקה בכתיבת הסמינריון הדורשת כתיבה אקדמית על כל הכללים והחוקים שמאחוריה, אני מתחברת לדבריה של אסתי, "כתיבה ללא צנזורה והגבלות קשות של אקדמיה", וכנראה שזהו מקומו של הבלוג הלימודי, כתיבה משוחררת...
ימים יגידו...
ממני
נעמי