במסגרת הקורס "סוגיות במדיניות החינוך" עם הפרופסור עמי וולנסקי, מועלות מדי שבוע, בעקבות המאמרים שאנו קוראים, סוגיות ושאלות רבות הנוגעות למקומו של בית הספר כיום, למקומה של הטכנולוגיה והקידמה במערכת החינוך, למצבה של מערכת החינוך בארץ ומקום ההורים והמורים בחיי התלמידים.
בשיחה שהתפתחה בשיעור האחרון הועלתה סוגיה הדנה בפער הקיים בין התלמידים למורים ולהורים בידע הטכנולוגי ובגישה שלהם כלפי החדשנות. תוך כדי השיחה חשתי שאני חוזרת לימי ילדותי, לפני כ-40 שנה...וכל זאת למה???
קצת הסבר מקדים. נולדתי בברזיל ועליתי ארצה עם הורי ואחי התינוק בהיותי בת 5 לגן חובה. למדתי את השפה די מהר (כמו כל הילדים בגיל צעיר), ומיד לאחר שעליתי לבית הספר למדתי גם קרוא וכתוב. לעומתי, הורי למדו את השפה במרכז הקליטה ובשנים הראשונות התקשו מאד לקרוא ולכתוב בעברית. כך מצאתי את עצמי קוראת ומתרגמת כל מכתב שהגיע הביתה כגון מכתבי הבנק, משרדים ממשלתיים, דרישות לתשלום, הודעות מהעירייה וכדומה, וכמובן אם צריך, גם עונה למכתבים אלה. לעיתים קרובות היה עלי לתרגם ולתווך גם בשיחות טלפון חשובות (שלא תמיד רוצים שהילדים יהיו שותפים להן...), כך שימשתי כגשר עליה להורי ונכנסתי מהר לעולם המבוגרים. איני מתרעמת וכועסת על כך, אלה הם חיי וזו היתה ילדותי. אני בטוחה שעובדות אלה עיצבו את אופיי ועשו אותי מה שאני היום, והם גם אלה שעיצבו את הקשר העמוק הקיים ביני לבין הורי.
נחזור להיום...
במסגרת השיחה בשיעור, כאשר פרופ' וולנסקי פיתח את נושא חברת הידע המאופיינת בריבוי מקורות ידע ופרשנויות לידע, חברה הקוראת תגר על כל סמכות - הורית מורית חוק וגם סמכויות מסורתיות, חברה בה הילדים נכנסים מהר מאד לעולם המבוגרים...
בנקודה זו בשיעור חשתי את ההקבלה בין ילדותי כבת להורים שאינם יודעים את השפה, לבין הילדים היום הגדלים עם הורים שאינם מכירים את הטכנולוגיה, כיצד אז שימשתי כגשר ומתרגמת וכיצד היום הילדים מסבירים ומתרגמים להורים את הטכנולוגיה החדישה... כיצד אני "שחיתי" בעברית ובתרבות הישראלית וכיצד הילדים היום "שוחים" בחדשנות. כיצד אני לא הבנתי "איך הם לא מצליחים ללמוד..." וכיום כיצד הילדים לא מבינים איך הוריהם לא "קולטים"...
אני בטוחה שההקבלה לא מדוייקת אבל היא קיימת, ואולי יש מקום לבחון את הסוגיה, לחקור אותה, ואם אכן תמצא הקבלה מחקרית אולי יש מקום ללמוד כיצד משפיע הידע הטכנולוגי הרחב של הילד על הקשר שלו עם הוריו ומוריו? כיצד למרות כניסת הילד לעולם המבוגרים עדיין ניתן לשמור ולשמר את הסמכות ההורית והמורית? שאלות פילוסופיות-סוציולוגיות... :)
בשיחה שהתפתחה בשיעור האחרון הועלתה סוגיה הדנה בפער הקיים בין התלמידים למורים ולהורים בידע הטכנולוגי ובגישה שלהם כלפי החדשנות. תוך כדי השיחה חשתי שאני חוזרת לימי ילדותי, לפני כ-40 שנה...וכל זאת למה???
קצת הסבר מקדים. נולדתי בברזיל ועליתי ארצה עם הורי ואחי התינוק בהיותי בת 5 לגן חובה. למדתי את השפה די מהר (כמו כל הילדים בגיל צעיר), ומיד לאחר שעליתי לבית הספר למדתי גם קרוא וכתוב. לעומתי, הורי למדו את השפה במרכז הקליטה ובשנים הראשונות התקשו מאד לקרוא ולכתוב בעברית. כך מצאתי את עצמי קוראת ומתרגמת כל מכתב שהגיע הביתה כגון מכתבי הבנק, משרדים ממשלתיים, דרישות לתשלום, הודעות מהעירייה וכדומה, וכמובן אם צריך, גם עונה למכתבים אלה. לעיתים קרובות היה עלי לתרגם ולתווך גם בשיחות טלפון חשובות (שלא תמיד רוצים שהילדים יהיו שותפים להן...), כך שימשתי כגשר עליה להורי ונכנסתי מהר לעולם המבוגרים. איני מתרעמת וכועסת על כך, אלה הם חיי וזו היתה ילדותי. אני בטוחה שעובדות אלה עיצבו את אופיי ועשו אותי מה שאני היום, והם גם אלה שעיצבו את הקשר העמוק הקיים ביני לבין הורי.
נחזור להיום...
במסגרת השיחה בשיעור, כאשר פרופ' וולנסקי פיתח את נושא חברת הידע המאופיינת בריבוי מקורות ידע ופרשנויות לידע, חברה הקוראת תגר על כל סמכות - הורית מורית חוק וגם סמכויות מסורתיות, חברה בה הילדים נכנסים מהר מאד לעולם המבוגרים...
בנקודה זו בשיעור חשתי את ההקבלה בין ילדותי כבת להורים שאינם יודעים את השפה, לבין הילדים היום הגדלים עם הורים שאינם מכירים את הטכנולוגיה, כיצד אז שימשתי כגשר ומתרגמת וכיצד היום הילדים מסבירים ומתרגמים להורים את הטכנולוגיה החדישה... כיצד אני "שחיתי" בעברית ובתרבות הישראלית וכיצד הילדים היום "שוחים" בחדשנות. כיצד אני לא הבנתי "איך הם לא מצליחים ללמוד..." וכיום כיצד הילדים לא מבינים איך הוריהם לא "קולטים"...
אני בטוחה שההקבלה לא מדוייקת אבל היא קיימת, ואולי יש מקום לבחון את הסוגיה, לחקור אותה, ואם אכן תמצא הקבלה מחקרית אולי יש מקום ללמוד כיצד משפיע הידע הטכנולוגי הרחב של הילד על הקשר שלו עם הוריו ומוריו? כיצד למרות כניסת הילד לעולם המבוגרים עדיין ניתן לשמור ולשמר את הסמכות ההורית והמורית? שאלות פילוסופיות-סוציולוגיות... :)
לדעתי, תיאור הסיטואציה אינו מקביל לילד המלמד את הוריו שפה חדשה. נראה לי שההקבלה תהיה לילד שנולד בארץ זרה ומצליח להשתלב במנהגי המקום, לעומת הוריו שלמרות שליטתם בשפה שיכולה להיות טובה, אינם מצליחים להשתלב תרבותית במקום.
השבמחקנעמי השאלות שאת מעלה בסוף הרשומה אכן מאוד מעניינות, בעיקר השאלה העוסקת בקשר בין הילד בעל ידע טכנולוגי להוריו, אני מאמינה כי איזשהו קשר בין השניים קיים, אך השאלה היא כיצד נגדיר קשר זה, ומה יהיה טיבו ואיכותו.
השבמחקבהקשר לכך עולות שאלות נוספות, לדוגמא: קשרים בין נערים להורים ברשתות חברתיות, האם נער מתבגר אשר מאשר או לא את הוריו כחברים בפייסבוק מעיד על טיב ורמת הקשר בין הילד להורים.
בהחלט יהיה מענין לבדוק קשרים חדשנים אלו...
נעמי, אני מזדהה מאוד עם דבריך. כעולה חדשה ממדינות חבר העמים שימשתי גם אני להוריי מאין "מגשרת" ועזרתי להם במידה מסויימת להתאקלם בארץ החדשה. עד היום מוצאת אני את עצמי מתרגמת להוריי מכתבים אלה או אחרים ורואה בכך כבוד וזכות גדולה. אני שואלת בקול רם האם ההשאלה שאני שואלת היא האם ניתן להשוות בין מצב שתיארת והילדים ה"מתוקשבים", אכן "מגשרים" בין העולם הטכנולוגי לבין הוריהם החיים בעולם המסורתי או שאלה שני עולמות מקבילים והילדים נעים ביניהם?
השבמחק