"בית הספר כמרכז תקשורת" - פרופ' רוני אבירם

אחד מנפלאות האינטרנט הוא היכולת להתעדכן ולדעת "מה היה" כמעט בן רגע, מבלי להיות נוכח באופן פיזי באירוע, כך קרה לי עם כנס מו"ח שהתקיים בתחילת החודש.

מו"ח (ראשי תיבות: מחשבים וחינוך) הינו איגוד ישראלי לטכנולוגיות מידע בחינוך. קצת הסטוריה, מתוך אתר איגוד מו"ח: "האיגוד הוקם בשנת 1980 על ידי מומחים מתחום האקדמיה, יחד עם אנשי חינוך ותעשיית התוכנה במטרה לקדם ולהביא למורים, למנהלים, לאנשי המנהל החינוכי ולאנשי ההדרכה את הטכנולוגיות החדשניות בהוראה והדרכה בשילוב המחשב, להציג לפני המשתמשים הקיימים והפוטנציאליים טכנולוגיה ויישומים חדשים בהוראה, הדרכה ולמידה. האיגוד מקדם את השימושים השונים של תקשורת מחשבים ותייחסותם להשלכות הפעלת האינטרנט במערכות חינוך והדרכה"

איגוד מו"ח עוסק בשילוב התקשוב בפדגוגיה במערכת החינוך, ומתמקד בעיקר במתן במה בפני כלל אנשי החינוך להציג מידע ולדווח על התנסויותיהם הפדגוגיות. מכאן, שהכינוס השנתי של מו"ח מביא דוגמאות, רעיונות ורשמים על הנעשה בבתי הספר השונים בישראל.
בכינוס האחרון התקיימה הרצאתו של פרופ' רוני אבירם מאוניברסיטת בן גוריון, נושא הההרצאה היה: "האם בית הספר (הבית בו לומדים מהספר) יכול להתאים עצמו לעידן דיגיטלי?", מעצם שם ההרצאה ניתן להבין את הקושי הקיים היום בבתי הספר, הבלבול וחוסר ההבנה לאן פנינו מועדות. פרופ' אבירם וציוותו פיתחו מודל "בית ספר כמרכז תקשורת" שנוצר בעקבות שנים של מחקר ומתוך הבנה כי המציאות הדיגיטלית מבטאת ציביליזציה חדשה, ומכאן מחייבת חשיבה מחדש ומן היסוד על החינוך הרצוי.
המודל מנסה לענות על מספר רמות של שאלות יסוד:

1. ברמה הארגונית: מה צריך ביה"ס לעשות כדי להתאים עצמו למציאות הדיגיטלית?
פרופ' אבירם טוען כי אם ביה"ס לא יסתגל למציאות הדיגיטלית הוא יעלם מהעולם... לדעתי כל אדם זקוק למסגרת, על אחת כמה וכמה ילדים, לכן איני רואה את מסגרת ביה"ס נעלמת מהעולם, אולם אכן יש לבצע שינוי רדיקלי ברמה הרעיונית. התחברתי למסקנתו של פרופ' אבירם אשר טען כי "יש להפוך את בית הספר ממוסד טוטאלי למרכז תקשורת". למה הכוונה? לדעתי, וכפי שכבר דנו בכך בקורסים שונים במהלך הלימודים, המורה וביה"ס צריכים לשמש כמדריכים ומנחים, עליהם להוביל את התלמיד למידע, לעיבודו ולהפיכתו לידע, אין כיום מקום למורה היודע כל והמעביר את משנתו לתלמידיו. בית הספר הינו מקום מפגש של תלמידים ואנשי צוות הבונים יחד ידע מעבדים אותו, מחפשים את התשובות לשאלות המתעוררות עם יצירת הידע החדש.
2. ברמת החזון: מה צריכות להיות מטרות העל של החינוך בחברה הישראלית וכיצד ניתן להביא מטרות אלה לכלל מימוש?
בהמשך לשאלה מביא פרופ' אבירם את התשובה שלו, הטוענת כי מטרת העל צריכה להיות "פיתוח אוטונומיה אישיותית, שייכות דיאלוגית, ומוסריות". תוך פרוק משפט זה לגורמיו ובדיקה ברשת מצאתי כי, אוטונומיה אישיותית,הכוונה לא עוד קבלה מהאחר, מהמורה, אלא פיתוח אישי, כל מה שאנחנו חושבים או עושים חייב לעבור עיבוד משלנו ורק כך הוא הופך לחלק מהבנתינו והתנהגותנו, עליו להפוך להיות שלנו, לא רק תוצר של הסכמה, אימון או חזרה (ר"פ דירדן אוטונומיה וחינוך).
שייכות דיאלוגית, הכוונה לסוג של שיח בו משלב כל אחד מהלומדים את ידיעותיו מהעבר עם המידע החדש,  ורק מתוך השיח והדיאלוג נרקמת הלמידה ומתבסס הידע אצל כל אחד מהלומדים (מתוך "האקדמיה הדיאלוגית"). 
מוסריות, בעידן בו הכל פרוץ וניתן להגיע למידע רב ולאנשים שונים רק מעצם הישיבה בחדר מול המחשב, מעמידה את הילדים ואת הוריהם בדילמות מוסריות ואתיות רבות. תפקיד בית הספר להנחות, להדגים ולשמש כסמן הימני בדילמות אלו.
פרופ' אבירם טוען כי "מטרות אלה ניתנות להשגה רק על בסיס של תהליך של אקספלורציה ("התנסויות רפלקטיביות בחיים") מונחית, תהליך כזה מחייב חופש גמיש, ביטחון, ריבוי התנסויות, מתודולוגיה ברורה ומובנית של חונכות, והפעלה שיטתית שלה בכל הרמות של הפעולה הבית ספרית". איני יודעת עד כמה מערכת החינוך היום כבר פתוחה לקבל ולפעול באופן שכזה, ואין זו שאלה של משאבים, אלא לדעתי, שאלה של ראיית התהליך הלימודי באופן שונה. בתחושה שלי מעבר לשינויים הבאים מלמטה, הרי ששינוי מערכתי חשיבתי שכזה חייב לבוא מהמורים המלמדים מורים (בסמינרים ובמרכזי ההוראה).
3. ברמת הבנת המציאות הדיגיטלית: כיצד משפיע התקשוב על המציאות בחברה הישראלית, ומה יכולה להיות השפעתו החיובית והשלילית על המטרות החינוכיות?
התקשוב בכלל וכלי הווב.2 בפרט משנים תפיסות רבות בתרבות, כגון, מהירות וקלות השגת המידע, הפשטות ביצירתו, הכל מהיר וקליל, פחות עוצרים לחשיבה אלא יותר רצים לביצוע. יש לבחון את הפרמטרים השונים של התקשוב הן לחיוב והן לשלילה, ולדלות את האפשרויות אשר יתרמו להשגת מטרות החינוך. למשל, לעודד שימוש בבלוגים, רשתות חברתיות ופורומים, לצורך פיתוח אוטונומיה אישיותית ושייכות דיאלוגית, ומנגד לתת את הדעת לתרבות ההמונים, לשימוש האורייני ב sms, וכו'. האמביוולנטיות הזאת מחדדת את הביטוי "אין טוב בלי רע", לכן, מן הסתם יש לאפשר מתן ביטוי והתייחסות לשני צידי המטבע.  
4. ברמת תכנית הפעילות החינוכית: כיצד צריך בית הספר לפעול כדי לממש באופן אופטימאלי את מטרות החינוך במציאות הדיגיטלית?
לדברי פרופ' אבירם, בית הספר צריך לתפקד כ"מרכז תקשורת", כלומר מצד אחד להיות פתוח ודינאמי ומצד שני לעודד תקשורת והתפתחות אישיותית של התלמידים. כיצד עושים זאת? לדעתי, ראשית יש לפתח תכונות אלה בקרב המורים עצמם, לאפשר למורים התפתחות אישיותית, גישה והוראה טכנולוגית על מנת להבין ולהפנים את מטרות החינוך הדיגיטאלי. כפי שציינתי עוד קודם, יש להתחיל במסגרות להכשרת מורים, ובהמשך בהשתלמויות למורים בשטח, אולם, לא עוד השתלמות הבאה להסביר כיצד להשתמש בכלים... אלא השתלמות מקוונת המשתמשת בעצמה בכלים טכנולוגיים בעת הוראה, הדרכה ושכלול תחום הדעת של המורה. לדוגמא, מורים לשפה יעברו השתלמות בתחום השפה אולם ההשתלמות עצמה תהיה באמצעות הטכנולוגיה המקוונת. במהלך ההשתלמות ישתמשו המורים למשל בפורומים, ברשתות חברתיות ובבלוג כדי ללמוד ולהשתלם בתחום השפה. ורק כך ניתן יהיה להחדיר את השימוש בכלים הטכנולוגיים לתוך מערך ההוראה באופן טבעי.
5. ברמת תהליך השינוי: כיצד יש לממש את השינוי הרצוי מול כל הלחצים וההתנגדויות הקיימים במערכת? פרופ' אבירם מציע לפעול בשני מישורים, האחד "תיקון המצב הקיים" על ידי הגמשת תכנים חינוכיים, עבודה לאור מתודולוגיה של חונכות (המורה כמנטור). השני "מהפכני" על ידי פיתוח מציאות מתוקשבת-וירטואלית "חתרנית" מקבילה לבית הספר. לדעתי על המורה ללמוד להכיר ולהפנים את האמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשותו ואת מאפייני הסביבה עתירת המידע בכלל והאינטרנט בפרט, עליו לתכנן ולארגן תהליכי הוראה, למידה והערכה בסביבה מתוקשבת.
לאור הרצאתו של פרופ' אבירם, ובהתייחס לביטוי "בית הספר כמרכז תקשורת" איני יכולה לראות את הלמידה ומכאן גם את ההוראה כמתחילות ונגמרות עם הצלצול, הלמידה היא דינאמית ונעשית לאורך כל שעות היום, כלי התקשוב מאפשרים הן למורה והן לתלמיד להמשיך ללמוד, ללמד, להתפתח ולהמשיך את הדיאלוג גם מעבר לשעת השיעור. ברמת האופטימום - זה יפה ונהדר, אך האם המורה או בית הספר צריכים, אמורים, חייבים להיות אונליין לתלמידים 24 שעות ביממה??? מנקודת מבט המורה היכן נגמר המקצוע ומתחילים החיים האישיים??? האם יהיה זה נכון שמורה יהיה זמין לתלמידיו במשך כל שעות היום והלילה בפורום, בצ'ט וכו'?? לדעתי חלק מתפקידי "בית הספר כמרכז תקשורת" הינו למצוא את האיזון הנכון בין השניים.

לסיכום, בעקבות קריאת ההרצאה ובהמשך לקורס של גלית בן צדוק, "עקרונות בפיתוח סביבות למידה מתוקשבות" בו אנו מתמקדים בלב הסביבה הלימודית, דהיינו בפיתוח של פעילות אינטראקטיבית, מתחדדת בי ההבנה בנוגע לדרך ההוראה בעידן שלנו. לא עוד הוראה ליניארית, שלב אחר שלב, אלא מתן לתלמיד אפשרות לנווט את דרכו בלמידה. סביבה מתוקשבת טובה תהיה לטעמי סביבה אשר תאפשר לתלמיד שימוש בקישורים ובפופ-אפסים, התלמיד לא אמור להרגיש כי הוא מובל בשלבי הלמידה, יש לאפשר לו לקבל את התחושה שהוא הבוחר את דרך הלמידה של עצמו, תוך קפיצה קדימה ואחורה לפי תחום ההתעניינות ולפי הצרכים שלו באותו רגע. אולם המורה, בעת בניית יחידת ההוראה, יודע שלבסוף יקיף התלמיד את כל תחומי הידע, אולם יעשה זאת בדרכו ועל פי מידת התעניינותו.

בפוסט זה התייחסתי לחלקה הראשון של ההרצאה. בחלקה השני דן פרופ' אבירם בהשלכות החשיבה האסטרטגית על המציאות העכשווית, אתם מוזמנים לקרוא. 
כנס מוח