לקראת תחילת שנת הלימודים וההערכויות הרבות, עולה שוב סוגיית מידת שילוב המחשב בהוראה, והאם נכונה התפיסה של "מחשב לכל ילד ?!?"...
בחודש שעבר פרסם עודד ירון, בעיתון דה מרקר, כתבה בנושא, המציגה חוקרים מכאן ומשם, המצדדים והמתנגדים לכך...
הקושי להגיע למסקנה זו או אחרת נובע מהעובדה שכל הטענות "מגובות במחקרים", על כל מחקר המראה שיפור נוכל למצוא מחקרים אחרים המוכיחים אחרת. הכתבה מתייחסת למספר מאמרים:
@ החוקרים ג'ייקוב ויגדור והלן לד מבית ספר סטפורד התייחסו להשפעה על הציונים. הם מצאו כי כניסת המחשבים הביתיים הובילה דווקא להשפעות שליליות מתונות, וכי יש קשר בין החיבור לאינטרנט מהיר לבין ציונים פחות טובים במתמטיקה ובקריאה בקרב בני 10 עד 14. לדעת החוקרים, ככל שהאינטרנט המהיר זמין יותר כך משתמשים בו פחות בשיעורי בית.
@ עופר מלמוד וכריסטיאן פופ-אלצ'ס מאוניברסיטת שיקגו התייחסו להשפעה על ציונים וכישורי מחשב. הם ערכו מחקר ברומניה בו נתנו לכל משפחה שובר לרכישת מחשב אישי הביתה, ומצאו כי הילדים שקיבלו שובר השיגו ציונים נמוכים באופן משמעותי במתמטיקה, אנגלית ורומנית. המחשב שימש רוב הזמן כפלטפורמה למשחקים ובשנים האחרונות בעיקר ככלי לפייסבוק ולרשתות חברתיות. אולם נמצא כי התלמידים שהשתמשו במחשב פיתחו כישורים טובים בשימוש בו לעומת חבריהם. ובהמשך לכך...
@ פרופ' מארק וורשאואר מבירמינגהם התייחס לציונים ולדרכי ההערכה. הוא ציין כי ציונים זה לא הכל ולשימוש במחשב יש חשיבות בפני עצמה. לטענתו, מושג האוריינות משתנה במהירות בשנים האחרונות ועל אנשי החינוך להסתמך לא רק על תוכניות הלימודים הממשלתיות ומבחנים סטנדרטיים אלא גם על שימוש בתכני לימוד חדשניים ובחינתם בדרכי הערכה תואמות.
@ פרופ' סוגאטה מיטרה התייחס לדרך ההוראה. הוא קבע את המונח "חור בקיר" (כאשר הציב מחשב בקיר החיצוני של משרדי חברת דל בשכונת עוני בניו דלהי – ובכך סיפק גישה למחשבים לילדים חסרי אמצעים בתקווה שהטכנולוגיה תחולל שינוי בחייהם). הוא בנה מודל ללמידה מחוץ לבית ספר שנקרא "סביבות למידה המאורגנות בעצמן", הוא מאמין ביצירת חללי למידה שבהם ארבעה ילדים יושבים מול מחשב. לטענתו, זה לא עובד אם נותנים לכל אחד מחשב.
@ ד"ר פיאל ארורה מהולנד התייחס למקום בית הספר בחיי הילדים. טוען כי בית הספר עדיין צריך למלא מקום מרכזי בחינוך ילדים, כדי להבטיח שוויון בגישה לידע ולטכנולוגיה.
רוב רובם של החוקרים בדקו את רמת הציונים וההשגים של התלמידים בעקבות העבודה במחשב. אך האם זה מה שצריך לבחון כדי לקבוע את מידת הצלחת שילוב המחשב בהוראה? ואם כן, אלו השגים "נחשבים"? השג במתמטיקה? השג בשליפת מידע מהיר? השג בידע פסוקים מהתנ"ך? השג בקריאה שוטפת? השג בהבנת הקריאה? השג בכתיבה יוצרת? השג במוזיקה? השג ברה-אורגניזציה של מידע ממספר מקורות? השג במיומנויות מחשב? החלטה קשה! ואם כבר קבענו מהם ההשגים החשובים, אזי כיצד נבדוק? מהם דרכי ההערכה הנכונות והמתאימות למיומנויות הנרכשות במאה ה-21???
אסתי דורון, בפוסט האחרון שלה, התייחסה למאמר אחר הדן בסיבות אפשריות לכשלון תכנית 'מחשב לכל ילד' ("תכנית 1:1"). היא מתייחסת לשינויים שיש לעשות בחברה על מנת שהתוכנית 'מחשב לכל ילד' וההוראה באמצעות המחשב אכן ישאו פרי. השינוי, לדבריה, הינו "שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן." אני בהחלט מסכימה לגבי הצורך בראיה מערכתית וביצוע שינויים מסדרים גבוהים יותר.
כפי שכבר כתבתי מספר פעמים, אנו נמצאים בשלב מעבר, שלב הביניים מתקופת "טרום המחשב" לתקופת "המחשב כחלק אינטגרלי". השינויים העוברים עלינו כיחידים וכחברה בהכרח משפיעים על החינוך, הפורמלי והלא פורמלי, וכחברת מעבר יש בינינו הזוכרים לטובה ומעודדים את שימור העבר ויש הדוחפים ליציאה ממנו...
כיום ברור שאמנם אין להשאר בעבר, אולם גם ברור כי הקידמה "עוקפת את עצמה בסיבוב", כלומר, כמה שנרגיש כי התקדמנו, מיד נגלה כי לעומת מקום אחר אנחנו מפגרים מאחור... ואין לזה סוף... ולכן, לדעתי עלינו לקבוע תוכנית ארוכת טווח לשינוי עם נקודות עצירה ובחינה תכופות אולם לאפשר לכל תוכנית את זמן ההסתגלות וההטמעה לה היא זקוקה בטרם נשלוף תוכנית אחרת ואת "הישנה" נזרוק לפח.
לסיום רציתי לשתף במערכון ישן אבל מאד אקטואלי של ארז טל ואברי גלעד
בחודש שעבר פרסם עודד ירון, בעיתון דה מרקר, כתבה בנושא, המציגה חוקרים מכאן ומשם, המצדדים והמתנגדים לכך...
הקושי להגיע למסקנה זו או אחרת נובע מהעובדה שכל הטענות "מגובות במחקרים", על כל מחקר המראה שיפור נוכל למצוא מחקרים אחרים המוכיחים אחרת. הכתבה מתייחסת למספר מאמרים:
@ החוקרים ג'ייקוב ויגדור והלן לד מבית ספר סטפורד התייחסו להשפעה על הציונים. הם מצאו כי כניסת המחשבים הביתיים הובילה דווקא להשפעות שליליות מתונות, וכי יש קשר בין החיבור לאינטרנט מהיר לבין ציונים פחות טובים במתמטיקה ובקריאה בקרב בני 10 עד 14. לדעת החוקרים, ככל שהאינטרנט המהיר זמין יותר כך משתמשים בו פחות בשיעורי בית.
@ עופר מלמוד וכריסטיאן פופ-אלצ'ס מאוניברסיטת שיקגו התייחסו להשפעה על ציונים וכישורי מחשב. הם ערכו מחקר ברומניה בו נתנו לכל משפחה שובר לרכישת מחשב אישי הביתה, ומצאו כי הילדים שקיבלו שובר השיגו ציונים נמוכים באופן משמעותי במתמטיקה, אנגלית ורומנית. המחשב שימש רוב הזמן כפלטפורמה למשחקים ובשנים האחרונות בעיקר ככלי לפייסבוק ולרשתות חברתיות. אולם נמצא כי התלמידים שהשתמשו במחשב פיתחו כישורים טובים בשימוש בו לעומת חבריהם. ובהמשך לכך...
@ פרופ' מארק וורשאואר מבירמינגהם התייחס לציונים ולדרכי ההערכה. הוא ציין כי ציונים זה לא הכל ולשימוש במחשב יש חשיבות בפני עצמה. לטענתו, מושג האוריינות משתנה במהירות בשנים האחרונות ועל אנשי החינוך להסתמך לא רק על תוכניות הלימודים הממשלתיות ומבחנים סטנדרטיים אלא גם על שימוש בתכני לימוד חדשניים ובחינתם בדרכי הערכה תואמות.
@ פרופ' סוגאטה מיטרה התייחס לדרך ההוראה. הוא קבע את המונח "חור בקיר" (כאשר הציב מחשב בקיר החיצוני של משרדי חברת דל בשכונת עוני בניו דלהי – ובכך סיפק גישה למחשבים לילדים חסרי אמצעים בתקווה שהטכנולוגיה תחולל שינוי בחייהם). הוא בנה מודל ללמידה מחוץ לבית ספר שנקרא "סביבות למידה המאורגנות בעצמן", הוא מאמין ביצירת חללי למידה שבהם ארבעה ילדים יושבים מול מחשב. לטענתו, זה לא עובד אם נותנים לכל אחד מחשב.
@ ד"ר פיאל ארורה מהולנד התייחס למקום בית הספר בחיי הילדים. טוען כי בית הספר עדיין צריך למלא מקום מרכזי בחינוך ילדים, כדי להבטיח שוויון בגישה לידע ולטכנולוגיה.
רוב רובם של החוקרים בדקו את רמת הציונים וההשגים של התלמידים בעקבות העבודה במחשב. אך האם זה מה שצריך לבחון כדי לקבוע את מידת הצלחת שילוב המחשב בהוראה? ואם כן, אלו השגים "נחשבים"? השג במתמטיקה? השג בשליפת מידע מהיר? השג בידע פסוקים מהתנ"ך? השג בקריאה שוטפת? השג בהבנת הקריאה? השג בכתיבה יוצרת? השג במוזיקה? השג ברה-אורגניזציה של מידע ממספר מקורות? השג במיומנויות מחשב? החלטה קשה! ואם כבר קבענו מהם ההשגים החשובים, אזי כיצד נבדוק? מהם דרכי ההערכה הנכונות והמתאימות למיומנויות הנרכשות במאה ה-21???
אסתי דורון, בפוסט האחרון שלה, התייחסה למאמר אחר הדן בסיבות אפשריות לכשלון תכנית 'מחשב לכל ילד' ("תכנית 1:1"). היא מתייחסת לשינויים שיש לעשות בחברה על מנת שהתוכנית 'מחשב לכל ילד' וההוראה באמצעות המחשב אכן ישאו פרי. השינוי, לדבריה, הינו "שינוי מסדר שני ושלישי הטומן בחובו שינויים ארגוניים מערכתיים שיש לתת עליהם את הדעת טרום כניסה לתוכנית, ותוך כדי התוכנית. מאחר ותוכנית כזו היא אכן מורכבת ביותר, יש צורך בתמיכה טכנית, פדגוגית ותשתיתית לאורך זמן." אני בהחלט מסכימה לגבי הצורך בראיה מערכתית וביצוע שינויים מסדרים גבוהים יותר.
כפי שכבר כתבתי מספר פעמים, אנו נמצאים בשלב מעבר, שלב הביניים מתקופת "טרום המחשב" לתקופת "המחשב כחלק אינטגרלי". השינויים העוברים עלינו כיחידים וכחברה בהכרח משפיעים על החינוך, הפורמלי והלא פורמלי, וכחברת מעבר יש בינינו הזוכרים לטובה ומעודדים את שימור העבר ויש הדוחפים ליציאה ממנו...
כיום ברור שאמנם אין להשאר בעבר, אולם גם ברור כי הקידמה "עוקפת את עצמה בסיבוב", כלומר, כמה שנרגיש כי התקדמנו, מיד נגלה כי לעומת מקום אחר אנחנו מפגרים מאחור... ואין לזה סוף... ולכן, לדעתי עלינו לקבוע תוכנית ארוכת טווח לשינוי עם נקודות עצירה ובחינה תכופות אולם לאפשר לכל תוכנית את זמן ההסתגלות וההטמעה לה היא זקוקה בטרם נשלוף תוכנית אחרת ואת "הישנה" נזרוק לפח.
לסיום רציתי לשתף במערכון ישן אבל מאד אקטואלי של ארז טל ואברי גלעד
"...יש אנשים שלא מסתדרים עם הקידמה..."
יש לשים לב כי מדובר בקהלים שונים. לגבי ילדים מרובד סוציו-אקונומי שהמחשב מצוי בביתם הרי שמדובר בסוגיה חינוכית בייתית. מציאת שיווי המשקל בין פעילות גופנית, יצירתית, לימודית ובילוי (משחקי מחשב ללא מטרה חינוכית וציפיה בטלביזיה), אינה סוגיה קלה אבל על כל משפחה להתמודד עמה בדרכה שלה. לגבי ילדים אלו המחשב הוא כלי, השימוש שנעשה בו נקבע על ידי הילדים וההורים. ירידה בלימודים או בציונים מראה כי הילדים השתמשו במחשב למשחק ובילוי במקום ללמידה. כמו בתחומים רבים על ההורים לקחת אחריות ולהיות מעורבים ולא להאשים את המחשב.
השבמחקלגבי השכבות שאין המחשב מצוי בביתן - התפיסה של מחשב בכל בית, מטרתה הייתה לא לשפר את הציונים של התלמידים, אלא למנוע מצב שבו בעוד שילדי השכבות האמידות הפוכות לדור ילידי הרשת, ילדי שכבות נמוכות יותר נשארים אנלוגיים כמו הדורות הקודמים. מיומנויות וגישות בשימוש במחשב וברשת הנרכשות בגיל צעיר יכולות להשפיע על הגישה ועל הנגישות ללימודים ולתפקידים בעתיד. השימוש במחשב בגיל צעיר נותן יתרון לאלו שיכולים.
הגישה מבחינתי באופן כללי למחשב ככלי לימוד - הוא לא חייב להיות טוב יותר, אבל כפי שלא ידרשו מילדים כיום להחליף את המחברות ולחזור ללוחות צפחה מהדורות הקודמים, אין מה להתעלם מהמחשב. הוא שם והילדים יודעים להשתמש בו. כיום הכניסה לכיתה שהשימוש מבחינת כלים בתוכה מזכיר את כיתות הלימוד של הסבים שלנו, במקום את הבית והסביבה המוכרת- משעמם את התלמידים וגורים להם הלרגיש כי בית הספר "נחות" ביחס לבית. קשה יותר לכבד אותו ולראות אותו כמקום של ידע ולימוד. כמן כן, התלמידים רגילים מהמחשב והרשת לקבל תשובות ומידע מהר, ההוראה הקלאסית פשוט איטת מדי בתגובה אליהם.
הכלי לא צריך להות טוב יותר, אלא פשוט להתאים לזמן.
אמירם שלום,
השבמחקתודה על התגובה,
אני מסכימה איתך שהמחשב חייב לשמש ככלי לימודי לכל שכבות האוכלוסיה - מי המקבל מהוריו ומי מהמדינה - כפי שאנו מצפים מתלמיד בביה"ס לדעת קרוא כתוב וחשבון כך עליו לדעת מיומנויות מחשוב ומידענות.
תפקיד ההורים והמורים לספק לילדים את ההזדמנות והאפשרות לרכוש מיומנויות אלה.
תודה
נעמי