מפוסט לפוסט, תחום הבלוג בכלל והבלוג הלימודי בפרט תופס אצלי תאוצה וכיוון... ומתוך כך עולה בי השאלה, מה יחודו של הבלוג על פני כתיבה יוצרת אחרת? מדוע הבלוג מצליח לתפוס תאוצה? כדי למצוא את התשובות שוטטתי ברשת ומצאתי את הסרטון הבא, המציג 10 סיבות עיקריות לשילוב הבלוג במערך הלימודי:
התלמידים בסרטון העלו סיבות מסוגים שונים. ניתן לסווג אותן לשלוש קבוצות עיקריות:
קבוצה א', סיבות אגוצנטריות: "יותר קל מלקרוא ספר", "אפשר לפרסם את מה שיש לי להגיד", "שמירה על איכות הסביבה".
קבוצה ב', סיבות הקשורות לתהליך לימודי: "אינטראקטיבי", "למידה מרחוק", "קבוצות לימוד", "קידום השתתפות התלמידים בתהליך הלמידה".
קבוצה ג', סיבות הקשורות לחדשנות: "פתוח עבורי בכל מקום", "שילוב טכנולוגיה בכתה"
מבחינת הסיבות ניתן לומר כי הבלוג מהווה את "הכאן ועכשיו", הוא מאפשר מקום ליחודיות האני של התלמיד, מאפשר שילוב מדיות חדשות (תמונות, סרטונים, קישוריות) המהווה כבר חלק בלתי נפרד מהתלמידים כיום, ולבסוף מאפשר למערכת החינוך להראות "מתקדמת"... ולמה להראות?!?!? כי כאן כבר יש להתייחס למורה ולדרישות שלו ולמטרות שהציב בעת כתיבת הבלוג... כיוון שגם הבלוג ככל שיהיה חדשני, מעניין, מאפשר שילוב מדיות וכו', ברגע שהמורה יבקש מהתלמיד משימות שאינן מתאימות לבלוג (כגון סיכום פרק בהסטוריה, או כמקום להכנת שיעורי בית...) יאבד הבלוג את זוהרו...
לדעתי על המורה להבין ולהתייחס לשתי נקודות חשובות בעת שילוב הבלוג בתהליך החינוכי:
1. כתיבה בבלוג מחייבת קריאה של הצד האחר והתייחסות שלו - צד אחר חייב להיות הן עמיתים "שווי ערך" (תלמידים אחרים) והן דמויות סמכותיות (מורים). כתיבה ללא התייחסות תגרום לאיבוד עניין בכתיבה.
2. לאפשר ולכוון כתיבה בבלוג תוך התייחסות לבלוג של האחר וכך לנווט ליצירת דו שיח בין כמה כותבי בלוגים, המביא לשיתופי פעולה "חשיבתיים".
במסגרת השיטוטים נתקלתי במאמר של גו'רג סימנס (2007) הטוען כי "בדיאלוג החינוכי המסורתי, התלמיד מגיב לדברי המורה או לפרמטרים שנקבעו ע"י המורה, ומרחב הלמידה שלו למעשה מוגדר ומגודר על ידי המורה, ואינו מאפשר חופש ביטוי וסקרנות". לדעתי טענה זו מהווה את התשובה להצלחתו של הבלוג, שכן בבלוג בניגוד לדיאלוג המסורתי, התלמיד לא מגיב לדברי המורה, התלמיד יוצר לעצמו את מרחב הלמידה, את השיטוט, החיפוש וההתייחסות האישית.
קבוצה א', סיבות אגוצנטריות: "יותר קל מלקרוא ספר", "אפשר לפרסם את מה שיש לי להגיד", "שמירה על איכות הסביבה".
קבוצה ב', סיבות הקשורות לתהליך לימודי: "אינטראקטיבי", "למידה מרחוק", "קבוצות לימוד", "קידום השתתפות התלמידים בתהליך הלמידה".
קבוצה ג', סיבות הקשורות לחדשנות: "פתוח עבורי בכל מקום", "שילוב טכנולוגיה בכתה"
מבחינת הסיבות ניתן לומר כי הבלוג מהווה את "הכאן ועכשיו", הוא מאפשר מקום ליחודיות האני של התלמיד, מאפשר שילוב מדיות חדשות (תמונות, סרטונים, קישוריות) המהווה כבר חלק בלתי נפרד מהתלמידים כיום, ולבסוף מאפשר למערכת החינוך להראות "מתקדמת"... ולמה להראות?!?!? כי כאן כבר יש להתייחס למורה ולדרישות שלו ולמטרות שהציב בעת כתיבת הבלוג... כיוון שגם הבלוג ככל שיהיה חדשני, מעניין, מאפשר שילוב מדיות וכו', ברגע שהמורה יבקש מהתלמיד משימות שאינן מתאימות לבלוג (כגון סיכום פרק בהסטוריה, או כמקום להכנת שיעורי בית...) יאבד הבלוג את זוהרו...
לדעתי על המורה להבין ולהתייחס לשתי נקודות חשובות בעת שילוב הבלוג בתהליך החינוכי:
1. כתיבה בבלוג מחייבת קריאה של הצד האחר והתייחסות שלו - צד אחר חייב להיות הן עמיתים "שווי ערך" (תלמידים אחרים) והן דמויות סמכותיות (מורים). כתיבה ללא התייחסות תגרום לאיבוד עניין בכתיבה.
2. לאפשר ולכוון כתיבה בבלוג תוך התייחסות לבלוג של האחר וכך לנווט ליצירת דו שיח בין כמה כותבי בלוגים, המביא לשיתופי פעולה "חשיבתיים".
במסגרת השיטוטים נתקלתי במאמר של גו'רג סימנס (2007) הטוען כי "בדיאלוג החינוכי המסורתי, התלמיד מגיב לדברי המורה או לפרמטרים שנקבעו ע"י המורה, ומרחב הלמידה שלו למעשה מוגדר ומגודר על ידי המורה, ואינו מאפשר חופש ביטוי וסקרנות". לדעתי טענה זו מהווה את התשובה להצלחתו של הבלוג, שכן בבלוג בניגוד לדיאלוג המסורתי, התלמיד לא מגיב לדברי המורה, התלמיד יוצר לעצמו את מרחב הלמידה, את השיטוט, החיפוש וההתייחסות האישית.